דיוקן הנסיכה שרלוט מבלגיה
דיוקן הנסיכה שרלוט מבלגיה (1840 – 1927) c1845 מאת הצייר הגרמני פרנץ קסבר וינטרהאלטר (1805 – 1873); אחיו הגדול של הצייר הגרמני הרמן פידל וינטרהאלטר (1808 – 1891), ידוע בדיוקנאותיו של בני המלוכה באמצע המאה התשע עשרה.
זהו דיוקן של הנסיכה שרלוט מבלגיה בתור ילדה צעירה 5 גיל שנים (יש לי עוד יצירת אמנות מריטוש שלה כשהייתה 2 גיל גם באתר – השתמש בקישור למעלה); היא לובשת גלימת ברדס שחורה של שמלה לבנה עם פסים אופקיים גדולים מתרוצצים סביבה.
Her long beautiful brown hair is partially revealed from under the cloak as she is illuminated by the light that is coming from her right side at a high angle with a large red velvet drape to the left behind her, כיצירת מבטא.
דיוקן זה של הנסיכה שרלוט מבלגיה הוא רפרודוקציה של אמנות דיגיטלית עתיקה של תמונה ברשות הרבים, וכמו בכל יצירות האמנות שניתן למצוא באתר Xzendor7 זמינות לרכישה אונליין במגוון פורמטים חומריים כולל הדפסי קנבס, הדפסי אקריליק, הדפסי מתכת, הדפסי עץ, הדפסים ממוסגרים, עמוד הבית של Xzendor7, וכמו הדפסי קנבס מגולגלים במגוון גדלים מ 12 אינצ'ים ל 72 אינצ'ים בהתאם לגודל הגרפיקה בפועל ולחנות ההדפסה לפי דרישה ממנה תבחר לקנות את האמנות..
מידע למטה נגזר Wikipedia.org
פרנץ קסבר ווינטרהאלטר נולד בכפר הקטן מנזנשוואנד, (כעת חלק מסנט בלאזיין), ביער השחור של גרמניה בציבור הבוחר של באדן, עַל 20 אַפּרִיל 1805. הוא היה ילדו השישי של פידל וינטרהאלטר (1773-1863), חקלאי ויצרן שרף בכפר, ואשתו אווה מאייר (1765-1838), בן למשפחת Menzenschwand ותיקה.
אביו היה ממוצא איכרים והיה בעל השפעה חזקה בחייו. מבין שמונת האחים והאחיות, רק ארבעה שרדו מינקות. במשך כל חייו נשאר פרנץ קסבר קרוב מאוד למשפחתו, במיוחד לאחיו הרמן (1808-1891), שהיה גם צייר.
לאחר שלמד בבית ספר במנזר בנדיקטיני בסנט. בועות, וינטרהאלטר השאיר את מנזנשווינד פנימה 1818 בגיל 13 ללמוד רישום וחריטה.[4] הוא הוכשר כשרטט וליטוגרף בבית המלאכה של קרל לודוויג שילר (1785-1852) בפרייבורג אים ברייסגאו. ב 1823, בגיל 18, הוא נסע למינכן, בחסות התעשיין הברון פון אייכטל (1775-1850).
ב 1825, הוא קיבל מלגה על ידי לודוויג הראשון, הדוכס הגדול של באדן (1763-1830) והחל בקורס לימודים באקדמיה לאמנויות במינכן אצל פיטר פון קורנליוס (1783-1867), ששיטותיו האקדמיות גרמו לו לאי נוחות. וינטרהאלטר מצא מנטור נוח יותר בדמות הפורטרט האופנתי ג'וזף קרל סטילר (1781-1858). בזמן הזה, הוא פרנס את עצמו בעבודה כליטוגרף.
וינטרהאלטר נכנס לחוגי בית המשפט כאשר נכנס 1828 הוא הפך לאמן הציור של סופי מרגרין מבאדן, בקרלסרוהה.[6] ההזדמנות שלו להתבסס מעבר לדרום גרמניה הגיעה 1832 כשהיה מסוגל לנסוע לאיטליה, 1833-1834, בתמיכתו של הדוכס הגדול לאופולד מבאדן.
ברומא הלחין סצנות ז'אנר רומנטיות בדרכו של לואי ליאופולד רוברט והצמיד את עצמו למעגל מנהל האקדמיה הצרפתית, הוראס ורנט. בשובו לקרלסרוהה צייר דיוקנאות של הדוכס הגדול לאופולד מבאדן ואשתו, ומונה לצייר בבית הדין הגדול.
על כל פנים, הוא עזב את באדן כדי לעבור לצרפת, שבו סצנת הז'אנר האיטלקית שלו Il dolce Farniente משכה תשומת לב בסלון של 1836. גם איל דקמרון שנה לאחר מכן זכה לשבחים; שני הציורים הם קומפוזיציות אקדמיות בסגנון רפאל. בסלון של 1838 הוא הציג דיוקן של הנסיך מוואגרם עם בתו הצעירה.
הקריירה שלו כצייר פורטרטים הובטחה עד מהרה כאשר באותה שנה צייר את לואיז מארי מאוליאן, מלכת הבלגים, ובנה. כנראה דרך הציור הזה הגיע וינטרהאלטר לידיעתה של מריה עמליה משתי הסיציליות, מלכת הצרפתים, אמה של מלכת הבלגים.