אלגוריה של ציור
אלגוריה של ציור (אלגוריה של ציור) C1765 על ידי צייר צרפתי פרנסואה בושר (1703 – 1770); ידוע גם כשרטט, חרט ומעצב בסגנון הרוקוקו הצרפתי, זה היה ידוע בזכות המיתולוגיה המפוארת שלו, מוטיבים אלגוריים וארוטיים והיה צייר החצר של לואי ה -15 והחביב על מרקיז דה פומפדור.
אם כי שנה זו מזו באלגוריה של ציור שוקלת להיות קטע נלווה לאלגוריה של המוזיקה, מכיוון שהוא דומה מבחינות רבות החל מהדמויות שצפות בשמיים על גבי עננים גדולים, עם גברת צעירה ופוטי כאלמנטים העיקריים בסצנה.
כפי שמציע שמו של יצירות האמנות, סצנה זו מפרשת את המשמעות של הציור על ידי הצגת אישה צעירה מושכת השוכנת על צרור בד, ציור בלבן מתווה של הפוטי המכונף שמתחזים לה על בד עגול.
הבד הזה מוחזק על ידי פוטי אחר שמחזיק זר עלה דפנה ביד ימין; ואילו עוד פוטי מסתכל על, על ידי צחיקת ראשו מאחורי הבד העגול בצד ימין של פוטי הפוזות, זה אוחז לפיד בוער בידו הימנית יושבת על ידי רוטט משי זהב וכחול מלא בחצים.
מאחורי הגברת הצעירה אנו יכולים לראות בד מגולגל, לוח ציירים עם צבע עליו ואוסף של שש מברשות צבע.
Allégorie de la Peinture הוא רבייה של מאסטרים ישנים של אמנות דיגיטלית מחדש הדפסת אמנות באופן מקוון.
מידע למטה נגזר Wikipedia.org
יליד פריז, בוצ'ר היה בנו של צייר פחות מוכר ניקולא בושר, שנתן לו את הכשרתו האמנותית הראשונה. בגיל שבע עשרה, ציור של בוצ'ר נערץ על ידי הצייר פרנסואה למוין. למויין מינה מאוחר יותר את בוצ'ר כשוליה שלו, אך לאחר שלושה חודשים בלבד, הוא הלך לעבוד אצל החרטה ז'אן פרנסואה מכוניות.
ב 1720, הוא זכה בגרנד פרי דה רומא העילית על ציור, אך לא ניצל את ההזדמנות כתוצאה מכך ללמוד באיטליה אלא כעבור חמש שנים, בגלל בעיות כלכליות באקדמיה המלכותית לציור ופיסול.[1] בשובו מלימודיו באיטליה הוא התקבל לפסל האקדמי המחודש והמחודש של 24 נוֹבֶמבֶּר 1731. קטע הקבלה שלו (חתיכת קבלה) היה רינאלדו וארמידה שלו 1734.
בושה התחתן עם מארי-ז'אן בוזו בשנת 1733. לזוג נולדו שלושה ילדים יחד. בוצ'ר הפך לחבר סגל ב 1734 והקריירה שלו הואצה מנקודה זו כשהוא הועלה לפרופסור אז לרקטור האקדמיה, להיות מפקח במפעל רויאל גובלינס ולבסוף ראש הממשלה פיינטרה דו רועי (צייר המלך הראשון) ב 1765. דיוקנה של מארי לואיז או'מורפי ג. 1752
בוצ'ר מת ביום 30 מאי 1770 במולדתו פריז. השם שלו, יחד עם זו של פטרונו מאדאם דה פומפדור, הפך לשם נרדף לסגנון הרוקוקו הצרפתי, מה שהוביל את האחים גונקורט לכתוב: “בוצ'ר הוא אחד מאותם גברים המייצגים את טעם המאה, שמבטאים, לגלם ולגלם אותו.”
בוצ'ר מפורסם באומרו כי הטבע הוא “ירוק מדי ולא מואר” (ירוק מדי ותאורה גרועה).
בוצ'ר היה מזוהה עם חרט אבן החן ז'אק גואי, את מי הוא לימד לצייר. הוא גם הדריך את הצייר המורבי-אוסטרי מרטין פרדיננד קוודל כמו גם את הצייר הניאו-קלאסי ז'אק לואי דייויד 1767.[4] מאוחר יותר, בוצ'ר ערך סדרת רישומים של יצירות מאת גואי שאותם חרטה מאדאם דה פומפדור והפיצה בהיקף כרוך היטב לחצרות מועדפות.